מדוע סקרי בחירות מפספסים את תוצאות האמת?

הסקר ההסתברותי מהווה את אחת המתודות השכיחות לחקר המציאות החברתית, פוליטית, ארגונית ותרבותית שבה אנו חיים ופועלים. השימוש בסקרים מאפשר לבחון תופעות ומגמות חברתיות ולאמוד דפוסי התנהגות ועמדות של קבוצות חברתיות, וזאת על ידי השגת מידע מחלק קטן בלבד של האוכלוסייה. אולם לא תמיד מצליחים הסקרים לשקף מהימנה את המציאות הנחקרת. כך קרה גם בסקרי הבחירות האחרונות. 

קיימות כמה סיבות לכך שסקרים נכשלים בשיקוף המציאות. טעויות באומדני הסקר יכולות לנבוע מכך שהמדגם אינו מייצג סטטיסטית את אוכלוסיית המחקר, עקב שימוש בטכניקות של דגימה לא הסתברותית, כיסוי חלקי בלבד של אוכלוסיית המחקר ואי תשובה של חלק מהאנשים במדגם - עקב סרוב או בעיה ביצירת הקשר עם המרואיינים. סוג נוסף של טעויות קשור למערך המחקר ולכלי המחקר. במאמר הנוכחי אציג את בעיית הסרוב.   

האומדנים המתקבלים בסקר מצליחים לבטא את העמדות ודפוסי ההתנהגות "האמיתיים" רק כאשר הסקר מבוצע באופן "נכון". עבור מתודולוגים של סקרים, סקרים נכונים הם אלה אשר מתמודדים בצורה היעילה ביותר עם טעויות פוטנציאליות אשר עשויות לפגום במידה שבה ממצאי הסקר משקפים את המציאות הנחקרת. הפחתת טעות הסקר הכוללת היא תנאי הכרחי לתקפות ולמהימנות הסקר. 

אחד ממרכיבי טעות הסקר הכוללת הוא הסרוב להשתתף בסקר. תופעת הסרוב בסקרים מתבטאת בכך שחלק מהאנשים שנבחרו למדגם מסרבים להשתתף בסקר. כמעט בכל סקר, חלק מאנשים שעלו במדגם מסרבים להשתתף בסקר. הסרוב בסקרים מהווה את אחת הבעיות הקשות והמטרידות ביותר הקשורות לביצוע סקרים. ברמת הפרט, הסיבות לסרוב מבוססות על שיקולי עלות תועלת. ברמת המקרו, העליה בשעורי הסרוב בסקרים מיוחסת לשינויים דמוגרפיים בחברה, ירידת בהשתתפות חברתית, עליה בניכור וירידה בנורמות חברתיות של מחוייבות אזרחית, וכן שינויים שחלו בסקרים עצמם במהלך העשורים האחרונים. 

מדוע הסרוב גורם להטיה באומדני הסקר? חלק מהאנשים במדגם משיבים על הסקר בהתקשרות הראשונה עמם; חלק מהאנשים מסרבים להשתתף בסקר בהתקשרות הראשונה אך משיבים בהתקשרויות הנוספות עמם, אלה הם המסרבים הזמניים; חלק מהאנשים במדגם מסרבים באופן מוחלט להשתתף בסקר, אלה הם המסרבים המוחלטים. בסקרים בהם שעור ההענות בסקר אינו עומד על 100% מהמדגם המקורי - מתפספסות הקבוצות במדגם שכוללות את המסרבים הזמניים והמוחלטים. בהנחה שהעמדות, דפוסי ההתנהגות והמאפיינים הסוציומדוגרפיים של המרואיינים המידיים שונים (לפחות בחלקם) מאלה של המסרבים הזמניים והמסרבים המוחלטים, הרי שאומדני הסקר בהכרח יהיו מוטים אל מול תמונת המצב האמיתית. ככל שמתקרבים למיצוי המדגם המקורי בסקר (בהנחה שהוא מבוסס על דגימה סטטיסטיית מייצגת), כך ניתן להתקרב לאומדנים האמיתיים (בגבולות טעות הדגימה). 

כאמור, הסרוב להשתתף בסקרים גורם לכך שאומדני הסקר אינם משקפים את המציאות באופן מהימן. כדי להתקרב לאומדנים האמיתיים באוכלוסיית המחקר החוקר צריך להתגבר על ההטייה הנובעת מהסרוב. כדי לעשות זאת, צריכים להתקיים שני דברים:

1) כמה שיותר אנשים שנדגמו במדגם הסטטיסטי צריכים להשיב על הסקר

2) יש לתקן את אומדני הסקר שנפגמו מהסרוב

התמודדות יעילה עם הטיות הסרוב כרוכה ביישום פרקטיקות מתודולוגיות שנועדו להגדיל את שעור ההענות בסקר ושקלולים סטטיסטיים לאחר איסוף הנתונים. בהנחה שהמסרבים בסקרים שונים תאורטית בעמדותיהם ודפוסי התנהגותם מהמרואיינים בפועל, הרי שכדי שנתוני הסקר יהיו מהימנים יש להביא לכך ששעור גבוה ככל הניתן מהמדגם המקורי ישיבו על הסקר. ברוב המקרים, גם לאחר יישום פרקטיקות יעילות להעלאת שעור ההענות בסקר, לא כל האנשים במדגם ישיבו על הסקר. כאן נכנסים לתמונה הכלים הסטטיסטיים שנועדו להתאים את ייצוגן של קבוצות חברתיות במדגם, ייצוג אשר נפגע עקב הסרוב, לגודלן האמיתי באוכלוסייה.

תכנון מערכי מחקר המכוונים להעלאת שעור ההענות בסקרים ובניית סכמות שקלול יעילות חייבים להתבסס על מודלים סוציולוגיים-אמפיריים מתאימים המאפשרים לסוקר לזהות את הקבוצות אשר נוטות לסרב להשתתף בסקר ושהעדר תשובותיהם פוגם במידה שבה הסקר משקף את פני המציאות.

לימוד הידע בתחום הסרוב בסקרים וביצוע מחקרים מקדימים המבוסס על ידע זה עשויים לסייע לסוקרים לשקף את המציאות באופן מהימן יותר, ואף להתקרב לניבוי מדוייק יותר של עמדות האוכלוסייה.