השימוש בסקרים מאפשר לבחון תופעות ומגמות חברתיות ולאמוד דפוסי התנהגות פוליטיים, צרכניים וארגוניים. סקרים מהימנים הם אלה אשר מתמודדים בצורה היעילה ביותר עם טעויות פוטנציאליות אשר עשויות לפגום במידה שבה ממצאי הסקר משקפים את המציאות הנחקרת.
גם במידה ובה הסקר מבוצע בהתבסס על העקרונות הסטטיסטיים המקצועיים המפחיתים את טעות הדגימה בסקר, קיימים גורמים נוספים אשר עשויים לפגום באמינות אומדני הסקר.
הסרוב להשתתף בסקרים מהווה את אחת הבעיות הקשורת והמטרידות ביותר הקשורות לביצוע סקרים בעת הנוכחית ברמה חובקת עולם ותחומי מחקר. השתתפות בסקרים הנה במהותה פעילות חברתית, הדורשת את הנכונות של הפרט (המרואיין) לקיים אינטראקציה עם מוסד (גוף המחקר) או סוכן חברתי המייצג אותו (המראיין). נכונותו של הפרט להשתתף בפעילויות חברתיות תלויה במאפייניו האישיים, ובמידה שבה ההתקשרות בין השחקנים החברתיים נתפסת על ידי הפרט כלגיטימית בהקשר החברתי והנורמטיבי שבו הוא חי ופועל.
בהתייחס למאפייני המרואיין, מאפיינים סוציודמוגרפיים משפיעים על התהליך הקוגניטיבי של ההחלטה ביחס להשתתפות בסקר על ידי יצירת פרה דיספוזיציות ביחס למאפייני מערך הסקר.
המאפיינים ברמת המקרו המשפיעים על ההשתתפות בסקרים הנם: אורבניות, רמת האחריות החברתית הקולקטיבית - המושפעת ממידת הלגיטימציה של מוסדות חברתיים ומרמת האחידות החברתית, מספר הסקרים המבוצעים בשנה בחברה וההרשאה החברתית הנתפסת של הסקרים וההשתתפות בהם.
גורמים נוספים שמשפיעים על הסרוב בסקרים קשורים למערך המחקר, והם כוללים את מידת העניין של הפרט בנושא הסקר, עמדותיו ביחס לגוף המחקר והעדפה לאופן ההתקשרות עם המרואיין לצורך איסוף הנתונים בסקר ולאופן מילוי השאלון.
במחקר 'הסרבנים' (גלית סיני קרמונה, 2009, אוניברסיטת תל אביב) מוצג מודל תאורטי ואמפירי להתמודדות יעילה עם בעיית הסרוב בסקרים. כמו מודלים קיימים בספרות, גם זה מושתת על ההנחה, שהתמודדות יעילה עם בעיית הסרוב בסקרים מחייבת הבנה תאורטית של הסרוב כתופעה המושפעת מנתוניו החברתיים של הפרט והסביבה שבה הוא חי ופועל.
מודל 'מודל הסרוב בסקרים' מתאר את המאפיינים החברתיים, התרבותיים והערכיים של הפרט וסביבתו המשפיעים על תהליך קבלת ההחלטות ביחס לבקשה להשתתף בסקר, תוך הסתמכות על תאוריות מתחום הסוציולוגיה כהסבר להשפעות אלה ושימוש בגישה הסטטיסטית של מודלים היררכיים לינאריים.
המודל מאפשר לשרטט את קווי המתאר של דמות הסרבן בסקרים, כאשר במקרה הטוב, נבדל הסרבן מהמרואיין בפועל במאפייניו החברתיים ובמאפייני סביבתו החברתית והתרבותית; במקרה הגרוע נבדלים שני השחקנים החברתיים בעמדותיהם ובהתנהגותם הנמדדות בסקר. מכיוון שהחוקר אינו יכול לדעת מראש איזה מהמקרים הוא הרלוונטי במדגם הנחקר, עליו להניח שהסרוב בסקר פוגם בנתוני המחקר ולפעול למזעור ההטייה האפשרית בהם.
התמודדות יעילה עם הטיית הסקר הנובעת מהסרוב כרוכה ביישום פרקטיקות מתודולוגיות שנועדו להגדיל את שעור ההענות בסקר והתאמות סטטיסטיות לאחר איסוף הנתונים. על מנת להבטיח את מהימנות הנתונים בסקר, על החוקר לבחון וליישם דרכי התמודדות יעילות למיצוי המדגם המקורי ולתיקון סטטיסטי של הטיות הסרוב.
ההכרה בהטיית הסרוב ויישום פרקטיקות למזעורה בשלבי המחקר השונים, מהווים שלב חשוב ומהותי בהמשך קיומה של מתודת הסקר ככלי מהימן לבחינת המציאות שבה אנו חיים, ובפיתוח הידע התאורטי והמעשי המבוסס על מחקרי הסקר.
