במהלך חודש נובמבר (2009) ביצעה חברת מתודה (בשיתוף עם ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת תל אביב) סקר בנושא תהליך קבלת ההחלטות של חוקרים צעירים באשר לעתידם המקצועי.
חברי סגל זוטר ובעיקר חוקרים צעירים (דוקטורנטים ופוסט דוקטורנטים) עוברים תהליך שבו עליהם לקבל החלטה באשר להמשך דרכם המקצועית. מסלול אחד הוא המסלול האקדמי – המשך מחקר במוסדות אקדמים בארץ או בחו"ל ובהמשך השתלבות בסגל המחקר וההוראה של מוסד אקדמי. המסלול השני הוא מעבר מהאקדמיה לשוק הפרטי או שילוב בין הוראה באקדמיה ותעסוקה מחוץ לאקדמיה. במצב אידאלי, ההחלטה באשר לעתיד המקצועי צריכה להתבסס באופן מוחלט על שאיפות ומאוויים אישיים של החוקר. אולם, חסמים שונים המאפיינים את המשבר בהשכלה הגבוהה (קיצוצים תקציביים, מיעוט תקנים מחקר והוראה ותחרות רבה על כל משרת חוקר), הם שקובעים בפועל עבור החוקר לאן ימשיך הלאה. בהקשר זה, ביקש הסקר הנוכחי לבחון את האופן שבו חוקרים צעירים תופסים את הקשיים העומדים בפניהם, הגורמים המשפיעים על ההחלטה ביחס לעתידם המקצועי ומה הן שאיפותיהן המקצועיות האמיתיות.
ממצאי הסקר העלו למשל, כי 60% מחברי הסגל הזוטר חושבים שהבעיה העיקרית של חוקרים צעירים בישראל קשורה לתקני מחקר ומלגות מחקר ושהחסמים הכלכליים משפיעים יותר משיקולים אקדמיים על ההחלטה של חוקרים צעירים לעזוב את האקדמיה בישראל לטובת מוסדות אקדמיים בחו"ל. 86% חושבים שהאפשרויות הכלכליות בשוק הפרטי משפיעות על ההחלטה של חוקרים לעזוב את האקדמיה. כמו כן נמצא, שכ-60% מהחוקרים הצעירים היו מעוניינים להשתלב במוסדות אקדמיים בישראל, אולם רובם (75% מהם) חושבים שלא יצליחו לממש שאיפה זו בעתיד הקרוב.
באשר לבעיית בריחת המוחות, מהסקר עולה כי רק 5% מחברי הסגל הזוטר היו רוצים להשתלב במוסדות אקדמיים בחו"ל, אולם 40% מקרב אלה שרוצים להמשיך במחקר בישראל יאלצו לעבור לחו"ל במידה ולא יצליחו להשתלב במוסדות אקדמיים בארץ. ממצאים אלה מסכמים את בריחת המוחות מזוית הראיה של החוקרים הצעירים. המעבר למוסדות אקדמיים בחו"ל – הגם שהרוב אינם שואפים לו – מהווה החלטה הנכפית על ידי המציאות. ממצאים נוספים שעולים מהסקר בכתבה שפורסמה בעיתון דה מרקר. ראיון בנושא הסקר בתוכנית סדר חדש.
חברי סגל זוטר ובעיקר חוקרים צעירים (דוקטורנטים ופוסט דוקטורנטים) עוברים תהליך שבו עליהם לקבל החלטה באשר להמשך דרכם המקצועית. מסלול אחד הוא המסלול האקדמי – המשך מחקר במוסדות אקדמים בארץ או בחו"ל ובהמשך השתלבות בסגל המחקר וההוראה של מוסד אקדמי. המסלול השני הוא מעבר מהאקדמיה לשוק הפרטי או שילוב בין הוראה באקדמיה ותעסוקה מחוץ לאקדמיה. במצב אידאלי, ההחלטה באשר לעתיד המקצועי צריכה להתבסס באופן מוחלט על שאיפות ומאוויים אישיים של החוקר. אולם, חסמים שונים המאפיינים את המשבר בהשכלה הגבוהה (קיצוצים תקציביים, מיעוט תקנים מחקר והוראה ותחרות רבה על כל משרת חוקר), הם שקובעים בפועל עבור החוקר לאן ימשיך הלאה. בהקשר זה, ביקש הסקר הנוכחי לבחון את האופן שבו חוקרים צעירים תופסים את הקשיים העומדים בפניהם, הגורמים המשפיעים על ההחלטה ביחס לעתידם המקצועי ומה הן שאיפותיהן המקצועיות האמיתיות.
ממצאי הסקר העלו למשל, כי 60% מחברי הסגל הזוטר חושבים שהבעיה העיקרית של חוקרים צעירים בישראל קשורה לתקני מחקר ומלגות מחקר ושהחסמים הכלכליים משפיעים יותר משיקולים אקדמיים על ההחלטה של חוקרים צעירים לעזוב את האקדמיה בישראל לטובת מוסדות אקדמיים בחו"ל. 86% חושבים שהאפשרויות הכלכליות בשוק הפרטי משפיעות על ההחלטה של חוקרים לעזוב את האקדמיה. כמו כן נמצא, שכ-60% מהחוקרים הצעירים היו מעוניינים להשתלב במוסדות אקדמיים בישראל, אולם רובם (75% מהם) חושבים שלא יצליחו לממש שאיפה זו בעתיד הקרוב.
באשר לבעיית בריחת המוחות, מהסקר עולה כי רק 5% מחברי הסגל הזוטר היו רוצים להשתלב במוסדות אקדמיים בחו"ל, אולם 40% מקרב אלה שרוצים להמשיך במחקר בישראל יאלצו לעבור לחו"ל במידה ולא יצליחו להשתלב במוסדות אקדמיים בארץ. ממצאים אלה מסכמים את בריחת המוחות מזוית הראיה של החוקרים הצעירים. המעבר למוסדות אקדמיים בחו"ל – הגם שהרוב אינם שואפים לו – מהווה החלטה הנכפית על ידי המציאות. ממצאים נוספים שעולים מהסקר בכתבה שפורסמה בעיתון דה מרקר. ראיון בנושא הסקר בתוכנית סדר חדש.
